הניסיון לעשות קליגרפיית בְּרָאש בעברית כשכותבים ביד ימין הוליד תסכול. זה היה או להפוך לשמאלי, או להמציא טכניקות משלי. קבלו את כל הדרכים (שאני יודע עליהן) כדי לעשות את זה די בקלות – כן, עם תרגול והתמדה. רק ככה זה עובד
הפעם הראשונה שפתחתי עטי מברשת חדשים שקניתי הייתה שמחה מהולה באכזבה.
מכירים את המשפט never meet your heroes? אז זה בערך מה שקרה כשהשתמשתי לראשונה בעטי מברשת, אחרי צפייה בהרבה סרטוני יוטיוב מהפנטים של כתיבה זורמת ואלגנטית, זה היה כמו מסאז׳ למוח. רוב הקליגרפים שראיתי היו ימניים (כמוני).
הזמנתי את הסט הראשון - העטים הכפולים של Tombow (צד אחד בעל קצה מברשת לֶבֶד, צד שני בעל קצה רגיל של 1 מ״מ) - עטים מעולים למתחילים. כשהתחלתי לכתוב משהו - בעברית - מיד צץ התסכול מהעובדה שכאשר אני כותב - ביד ימין - המשיכות שלו יוצרות התחלות וסופים מכוערים, האותיות יוצאות לא אלגנטיות, הכתיבה יוצאת קצת עקומה, כי התנועה לא טבעית והעט נמצא בזווית לא נוחה.
זה היה הרגע שבו נכנסתי לטריטוריה חדשה שאין עליה מידע ביוטיוב, והבנתי שאצטרך להמציא טכניקות משלי.
נתחיל עם מבוא קצר.
קליגרפיית בְּרָאש היא סגנון חדש למדי של קליגרפיה, המכונה גם Modern Calligraphy.
הוא בנוי באופן רופף על סגנון Copperplate שבדרך כלל נכתב בעזרת ציפורן חדה טבולה בדיו, וסגנון חופשי של כתב יד, ״סקריפט״. קווי האותיות בעלי ניגוד יותר גבוה בין קו עבה לקו דק, האותיות נראות ״שובבות״ וחופשיות ובעלות אופי יותר אישי, וכמעט שאין חוקים נוקשים.
בעשור האחרון, קליגרפית בְּרָאש הפכה עוד יותר פופולרית בגלל העלייה במרחבים מותאמים אישית במדיה החברתית, Bullet Journaling והוספת טאץ׳ אישי ומבדל.
סוגי עטי המברשת:
*יש מלא סוגים. אציין פה את המומלצים והמועדפים עליי. השוני הוא בעיקר בקצה של העט. ישנם עטים על בסיס מים, אלכוהול, אקריליק. כל עט למטרה אחרת, אבל עיקרון הכתיבה הוא אותו עיקרון.
1. עטים בעלי קצה לֶבֶד –מעולים למתחילים. לקצה יש גדלים שונים וגמישות שונה - קצה גמיש יותר הוא יותר קשה לשליטה, ובבעלי קצה כמעט חסר גמישות קל יותר לשלוט על עובי הקו, אך בתוצאה הסופית יש פחות ניגוד בין קווי אורך וקווי רוחב.
מותגים מומלצים:
2. עטים בעלי קצה מכחול (עם שערות):
אם רוצים מראה יותר ״גראנג׳י״ וידני. קשה יותר לשלוט מכיוון שהם בעלי שערות נפרדות וגמישות מאוד גבוהה.
Uniball POSCA
3. עטים בעלי קצה פלסטיק:
מצוינים לקליגרפיה עדינה ולאיור. קל לכתוב איתם, כי לרוב הקצה קטן ומגביל את גודל הכתב, אך עם זאת, בעלי גמישות גבוהה.
*עובדה נחמדה: Fude (הוגים פוּדֶה) ביפנית זה brush.
איך נחזיק את העטים?
השיטה המועדפת עליי – כמי שכותב ביד ימין – היא להחזיק את העט באפס מעלות לקו הבסיס. הטו את העט כך שכמעט יהיה מקביל לקו, כך תהיה לנו את אופציה להשתמש בכל רוחב המברשת.
שיטה נוספת – להטות את העט כך שיהיה בזווית של 45 מעלות לקו.
נסו להימנע מלהחזיק את העט בצורה אנכית לקו, כמו כתיבה יומיומית.
העט צריך להיות בזווית די שטוחה לדף. חשוב לזכור כי אנחנו כותבים עם כל רוחב העט ולא רק עם הקצה שלו.
נשתדל להטות את האותיות קדימה לכיוון הכתיבה בזווית קלה. כמו סגנון Italic.
האם צריך גריד?
במילה אחת, לא. בשתי מילים: לא, אבל... קליגרפיית בְּרָאש היא קליגרפיה המבוססת על כתב יד, לכן אם האותיות לא יושבות על אותו קו, או לא מגיעות לאותו קו עליון, זה בסדר. אפשר להתחיל בסימון קו הבסיס רק בשביל יישור האותיות. אני ממליץ לעשות קשקוש עם העט של כמה קווים מעגליים על מנת לראות מה טווח התנועה שלנו עם העט הספציפי שבחרנו, ולפי זה לסמן את הגריד שלנו.
הקווים
לצורת האות בקליגרפיית בְּרָאש יש עיקרון פשוט: משיכות כלפי מטה הן עבות – מפעילים יותר לחץ על העט. משיכות כלפי מעלה הן דקות - בהתאם, מפעילים פחות לחץ על העט.
בעברית גם ניצמד לעיקרון זה, אם כי המשיכה כלפי מטה תהיה יותר באלכסון ימינה והמשיכות כלפי מעלה יהיו באלכסון לשמאל.
נסו לתרגל את משיכות המברשת: בדקו כמה דקים או עבים הקווים שלנו. כמה לחץ להפעיל.
אפשר להתאמן עם מעגלים: להתחיל בקו מתעקל כלפי מטה תוך כדי הפעלת לחץ. כאשר נגיע לקו הבסיס, נעלה למעלה בקו מעוקל עם פחות לחץ על העט. ונחזור על השלב הזה עוד כמה פעמים.
אז איך לכתוב עם עטי מברשת?
בשיטה הראשונה והאהובה עליי – כתב מראה, חיפשתי קווי דמיון בין צורת האותיות בכתב יד האנגלי לבין צורת האותיות של כתב היד העברי, ודרכים לשלב ביניהן. וזה אשכרה עבד! למשל, האות Z הייתה דומה מאוד לאות גימ״ל והאות P הייתה הגרסה האנגלית של מ״ם סופית.
למה זה עבד? כי כבר הייתי מתורגל בתנועה - לכתוב ממני החוצה ולא אליי. חייבים לעשות היפוך לכיתוב, אם דרך הפיכת הדף על שולחן אור, סריקה והפיכה בתוכנה גרפית, או צילום והפיכה במצלמה, או לכתוב ישירות על האייפד ולעשות flip. זו שיטה מצוינת לעיצוב לוגואים וכותרות שעוברות לעיבוד דיגיטלי, ושיטה פחות טובה אם המטרה שלנו היא לכתוב ברכה יפה או לעטר Bullet Journal.
קבוצת האותיות הראשונה שאציג תהיה קבוצת הבסיס. האותיות ו', י' ו-ן' בנויות מקו אחד, מעט אלכסוני. בזמן כתיבתם אנו מפעילים לחץ על העט כך שהקו יהיה מעט עבה. נוכל להוסיף "פליק" קטן על ידי הרמה מהירה של העט מהדף.
האות מ״ם היא צירוף של שני וו״ים. על הקו המחבר ביניהם נפעיל פחות לחץ כדי שייצא דק יותר.
את אל״ף נתחיל מעיקול שמזכיר את האות C ולקראת סוף העיקול נפעיל יותר לחץ על העט כדי לתת מראה עבה לאות.
קבוצת האותיות הבאה היא אותיות עם גג. על המשיכה הראשונה נפעיל יותר לחץ ונוכל לסיים עם ״פליק״ בחלק האותיות.
הקבוצה הבאה מורכבת מאותיות שקיבלתי השראה מאותיות באנגלית כדי לכתוב אותן (תמונה למעלה). הקבוצה הזו מפתיעה וקלה מאוד לתרגול.
ויש גם אותיות שזה בסדר גמור אם נכתוב אותם דווקא באופן מנוגד לצורה שבה אנחנו כותבים ביום יום), האותיות שאני אוהב לכתוב ״לא נכון״.
אם יש לכם מזל ואתם כותבים ביד שמאל, אז א. אני מקנא בכם. ב. צורת החזקת העט הבסיסית שלכם מותאמת יותר לכתיבה של סגנון בְּרָאש בעברית. נסו בעיקר להתמקד על ניגוד בין עובי הקווים היורדים לקווים העולים והמעוקלים. נסו לתת אופי מיוחד לאותיות שלכם. ואולי המדריך הזה יעזור לכם דווקא בכתיבה באנגלית 😊
לסיכום – כמו כל דבר בחיים ובעיקר בקליגרפיה – הכל עניין של תרגול והתמדה. ככל שננסה יותר, כך נמצא לעצמנו שפה מיוחדת ואישית לאותיות שלנו. הרעיון בקליגרפית בראש הוא דווקא הסגנון האישי, אז אם האותיות קצת עקומות ולא ״מושלמות״ זה בסדר – שחקני האופי הם אלה שזוכים באוסקר בסוף.
התנסתם? שתפו אותי :-)
Comments