עטים מותשים, דפים קרועים וגזורים, מגבונים מלוכלכים בדיו וידיים מלאות בצבע – ככה נראה השולחן שלי # והכל בזכות התמכרות בריאה לכלי כתיבה ושתי חבילות בחודש שגורמות לי להתרגש כמו ילד קטן
פעם בחודש אני מקבל שתי חבילות מיוחדות בדואר. זאת אומרת, אני מקבל הרבה חבילות בחודש בזכות אצבע קלה על כפתור ה-buy now, אבל אבל אלה באמת מיוחדות, כאלה שבאמת כיף לקבל. השולח: אני. ואני לא ממש יודע מה יש בהן, רק שזה לא אנתרקס.
חבילת מסתורין. לא אני המצאתי, זה טרנד של השנים האחרונות, בכל מיני תחומים: אמנות, אוכל, איפור, אופנה, ממתקים, תבלינים ומה לא. תמורת סכום חודשי נשלחת אליכם חבילה שתוכנה הפתעה (משמחת. ובינינו – צריך הפתעות משמחות בשנים האחרונות. מישהו אמר מותרות? כן, לגמרי! מותר). לחבילות מצורף דף הסבר על תכולתה ועל מחירי כל מרכיביה אילו הייתי קונה אותם בחנות. מיותר לציין שזה איכשהו משתלם.
במקרה שלי, החבילות מכילות ציוד אמנות, ציור וכלי כתיבה. כל המוצרים בקופסאות האמנות שלי הם של חברות ידועות ומקצועיות, אך לעיתים, לצערי, לא ניתנים להשגה בישראל. בדרך כלל יש בקופסה פריטים חדשים שרק יצאו לשוק והדרך הכי טובה לשווק אותם היא דרך מכורים. הקופסאות הן משתי חברות: scrwlrbox (אם תרשמו דרך הלינק הזה, אני אוכל לקבל קצת קרדיטים לחשבון, פרגנו) ו-UPCRATE. (מאנגליה וגרמניה בהתאמה).
החלק השני של קבלת החבילות והוא החוויה האמיתית – ה-UNBOXING. לחזור לרגע להיות הילד שפותח מתנה עטופה ביום ההולדת. אמנות פתיחת הקופסה היא טרנד בפני עצמו ברשתות החברתיות, חפשו את זה.
קריעת נייר העטיפה? ממש לא! זה לשבת, להסתכל על האריזה, להעריך את יופיה, לפתוח אותה לאט ולהוציא בצורה מסודרת כל פריט, לחוש אותו ולהביט בו בפליאה עמוקה, כאילו יש רק אחד כזה בעולם, והוא במקרה אצלי. טוב, הגזמתי, אני יודע.
אני מתחיל לבדוק את הפריטים שקיבלתי. קל או כבד, נוח להחזקה, האם אני מכיר? על בסיס מים או אלכוהול, איך עובד על משטחים שונים, גדלים שונים, עם צבעים אחרים, על נייר בצבע אחר, מה מיוחד בו. ככה מתחילה היצירה – במשחק.
אני מכור. אז מה. עדיף על סיגריות או אלכוהול. בקניון אעדיף להיכנס לחנויות שיש בהן נייר איי-4 למדפסת לפני חנויות בגדים, לבלות שם שעות, ללטף כל מכחול ועט למחוץ כל מחק ולפתוח כל ספר סקיצות. ולמשש. אני אוהב עטים, מכל הסוגים - ירשתי את זה מאבא שלי, היתה לו מגירה בבית מלאה עטים והוא היה די קנאי להם (ואולי עד היום).
אבל ההתמכרות הזו, בשילוב אהבה ויצירה, מספקות לי תעסוקה נפלאה לרגעים שמשעמם ונכון לכתיבת שורות אלה יש לי בארון 20 קופסאות שעדיין לא נפתחו. זה טוב, זה אומר שאני עסוק.
העיסוק הממכר בשילוב אספקה כמעט בלתי נגמרת של עטים וציוד לציור וכלי כתיבה מייצר המון בלגן על השולחן - צבע בכל מקום, עטים מותשים, דפים קרועים וגזורים, מגבונים מלוכלכים בדיו וידיים מלאות בצבע. פעם בשבוע אני מסדר את השולחן וחמש דקות אח״כ השולחן נראה כמו אחרי הפצצה. זה חלק מהקסם של השולחן
Comments